במקום לראות בהיפראקטיביות בעיה שצריך לפתור, המחקרים מראים שהמוח של ילדים עם הפרעת קשב משתמש בתנועה כדי לעבוד טוב יותר. זה כמו שהתנועה היא הדלק שהמוח שלהם צריך כדי להתמקד ולתפקד.

מה זה “עיוורון זמן” ולמה זה חשוב?

עיוורון זמן זה לא שהילד לא מסתכל על השעון. זה אומר שהמוח שלו פשוט לא “מרגיש” זמן כמו שאנחנו מרגישים.

איך זה נראה בחיי היומיום:

בבוקר:

• הילד אומר “עוד רגע” ו-20 דקות עוברות מבלי שהוא שם לב.
• הוא מתחיל להתלבש ופתאום מגלה שהאוטובוס כבר הגיע.
• הוא באמת לא מבין איך הזמן “נעלם”.

בבית הספר:

• מתחיל מבחן ואחרי מה שנדמה לו כמה דקות, המורה אומרת “נשארו 5 דקות”.
• מקבל שבוע להכין פרויקט ובראש שלו זה נשמע כמו “הרבה זמן”.
• נבהל באמצע השבוע כשמגלה שזה מחר.

בחברה:

• מבטיח לחבר “אני מגיע בעוד 10 דקות” ומגיע אחרי חצי שעה.
• לא מבין למה החברים כועסים עליו.

זה לא שהוא לא מתאמץ או לא אכפת לו, המוח שלו פשוט לא יודע לעבד זמן כמו שלנו.

איך תנועה קשורה לזמן?

מחקר שבדק 44 ילדים מצא משהו מדהים: כשילדים עם הפרעת קשב נעו יותר במהלך משימות שדרשו ריכוז, הם הצליחו יותר. כשהם נעו פחות, הם טעו יותר.

אצל ילדים רגילים?  לא היה הבדל – התנועה לא עזרה ולא הפריעה להם.

מה זה אומר?

התנועה של ילדים עם הפרעת קשב היא לא “שובבות” או “חוסר משמעת”. זה הדרך שהמוח שלהם מתעורר ומתמקד. זה כמו שאנחנו צריכים קפה בבוקר כדי להתפקד, הם צריכים תנועה כדי לחשוב.

איך זה קשור לבעיות זמן?

החוקרים גילו שאותו חלק במוח (המוח הקטן) אחראי על שני הדברים:

• תיאום תנועה
• הבנת זמן

כשהחלק הזה לא עובד בצורה מושלמת כמו ADHD,  זה משפיע על שני התחומים. אבל הגילוי המדהים הוא שאפשר להשתמש באחד כדי לעזור לשני.

איך זה עובד במדויק?  

חשוב להבין: תנועה לא “מלמדת” זמן כמו שלימוד גיטרה מלמד לנגן.

במקום זאת: תנועה מעירה את המוח כמו שקפה מעיר אותנו בבוקר.

באותו המקום במוח (המוח הקטן) יש שני “מחלקות“:

• מחלקה א: תיאום תנועה.
• מחלקה ב:  עיבוד זמן.

כשמחלקה א’ עובדת (תנועה), זה “מעיר” את מחלקה ב’ (זמן)

למשל, ילד ישנוני בבוקר:

• לא שם לב לזמן
• “עוד רגע” = 20 דקות
• לא מרגיש דחיפות

אותו ילד אחרי תנועה (קפיצות, ריצה):

• יותר ער בכלל
• יותר מודע לסביבה (כולל לזמן)
• “אה, כבר 8:15, צריך למהר!”

זה לא שהילד פתאום יהיה מומחה זמן, אבל הוא יהיה יותר מודע לזמן שעובר ויותר מסוגל להגיב לזה.

מה זה אומר לכם כהורים וכמחנכים?

עצרו לחשוב מחדש על תנועה: במקום לומר:  “תפסיק להתנועע ותתרכז.”  נסו: “בוא נמצא דרך שתוכל לזוז בלי להפריע”.

דוגמאות מעשיות:

• כדור קטן ללחיצה במהלך הסבר.
• רשות לעמוד ליד השולחן במקום לשבת.
• הפסקות קצרות לתנועה כל 15-20 דקות.
• לתת להם לטפס על מתקנים לפני שיעורי בית.

השתמשו בתנועה כדי לעזור עם זמן:

בבוקר:

• תנו להם לקפוץ 20 קפיצות, לרקוד ריקוד קצר לפני שהם מתלבשים.
• תנו להם להתהלך בזמן שהם אוכלים ארוחת בוקר (אם זה אפשרי).

לפני שיעורי בית:

• 5 דקות של ריצה במקום או יוגה לילדים.
• תנו להם ללמוד תוך כדי הליכה (במיוחד דברים שצריך לשנן).
• השתמשו בטיימר עם צלילים או אורות שמראים כמה זמן נשאר.

במעברים בין פעילויות:

• “בוא נעשה 10 קפיצות לפני שעוברים למשימה הבאה”.
• “בוא נלך בקפיצות קנגורו לחדר, זה ייקח בדיוק דקה”.

איך זה עובד?

התנועה לא “מלמדת זמן” , היא מכינה את המוח ללמוד.

לפני משימות שדורשות מודעות זמנית:

• 5 דקות תנועה = מוח יותר ער.
• מוח ער = תפיסת זמן טובה יותר.
• תפיסת זמן טובה = הצלחה יותר במשימה.

דברים חשובים לזכור

זה לא “תירוץ” – זה מציאות מדעית

המוח של ילדים עם הפרעת קשב באמת עובד אחרת. כשאנחנו מבינים את זה, אנחנו יכולים לעזור להם במקום להילחם נגדם.

תרופות עוזרות, אבל לא פותרות הכל

המחקרים מראים שכשילדים עם הפרעת קשב מקבלים תרופות, תפיסת הזמן שלהם משתפרת. אבל גם עם תרופות, תנועה עדיין עוזרת. זה לא “או-או”, זה “וגם”.

כל ילד הוא שונה

מה שעובד לילד אחד לא בהכרח יעבוד לאחר. התאמו את הגישה לילד הספציפי שלכם.

למה זה עובד ספציפית ב- ADHD?

• המוח של ADHD  “ישן” יותר – פחות ער לגירויים (כולל זמן).
• צריך עוררות חיצונית כדי להתעורר.
• תנועה = העוררות שהוא צריך. לא רק לריכוז, גם למודעות כללית (כולל זמן).

מה אנחנו עדיין לא יודעים?

החוקרים אומרים שעדיין צריך לברר:

• איזה סוגי תנועה הכי יעילים.
• כמה זמן צריך כל פעילות.
• איך לשלב את זה בכיתה מלאה.
• איך להתאים את זה לגילאים שונים.

אבל מה שאנחנו כן יודעים זה מספיק כדי להתחיל לשנות את הגישה שלנו ולעזור לילדים.

המסר המרכזיי

במקום לחשוב על הפרעת קשב כ”ילד שלא יכול להתרכז”, חשבו על זה כ”ילד שהמוח שלו צריך תנועה כדי לעבוד טוב יותר”. במקום להילחם בטבע שלו, עבדו איתו.

התנועה לא מפריעה להם ללמוד, היא עוזרת להם ללמוד. ובאותו הזמן, היא גם עוזרת להם להבין זמן טוב יותר.

זה לא אומר שאנחנו מוותרים על גבולות או על משמעת. זה אומר שאנחנו חכמים יותר בדרך שאנחנו קובעים אותם.

כשילד עם הפרעת קשב יכול לזוז בצורה שלא מפריעה לאחרים, כולם מרוויחים: הוא מצליח יותר, המורה מלמדת טוב יותר, והכיתה שקטה יותר.

וגם בבית: כשאנחנו מבינים שהילד שלנו צריך לזוז כדי לחשוב, אנחנו יכולים לעזור לו במקום להתווכח איתו. זה הרבה פחות מתיש לכולם.

המחקרים שבבסיס המאמר:

• Hartanto, T. A., ואחרים (2016). Child Neuropsychology
• Ptacek, R., ואחרים (2019). Medical Science Monitor

מאמר זה מבוסס על מחקרים מדעיים אך נכתב בשפה פשוטה להורים ומחנכים. לפני יישום שינויים משמעותיים, מומלץ להתייעץ עם גורמי המקצוע המטפלים בילד.