בלוג

כשבדידות אינה פחד נולדת שירה. נתן זך
אנחנו בני האדם נולדו עם צורך נוירולוגי לקשר, זה אומר שזה צורך קבוע.

בשביל מה זה טוב? מה זה יעזור לי? לא יודע, לא יכול!
אני טיפש גם ככה לא אצליח…
דימוי עצמי נמוך מאפיין את מרבית הילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז. למה זה קורה?

הטיפול התרופתי מעורר המון סימני שאלה אצל הורים ומבוגרים בעלי ADHD ורבים מהם מחפשים את הטיפול הטבעי שיחליף את הטיפול התרופתי.
האם פעילות גופנית היא תחליף טבעי לריטלין?

לא ככה משחקים, את מרמה והנה המשחק עף לכל, אני רוצה לשחק עכשיו בתופסת וזה מה שיהיה, אני מוכן לעשות את זה רק בדרך שלך, במשחק שאני בחרתי, ניצחתי אותך אני הכי טוב בעולם אתה גרוע!

בחברה שלנו להיות אני, עצמי זה כמעט בלתי אפשרי כי אף אחד לא דומה לשני
וכשאני לא מתנהגת כמו האחרים אז ישר מרימים גבה…
איזה אידיוטית, מה היא עושה? איך היא מתנהגת?

את המשפט הזה היו זורקים לעברי הילדים
כששמעו שאבא שלי גרמני.
בהתחלה לא הבנתי הרי איך יכול להיות הוא גר כאן בארץ ישראל והוא הרי יהודי.
ואז שאלתי את אימא שלי (את אבא התביישתי לשאול) "אבא נאצי?"

והיא סיפרה לי את הסיפור….

איזה כיף חופש גדול!!
סוף סוף אין לימודים, אין שיעורים או למידה למבחנים.
יש לי המון זמן פנוי, אני יכול לעשות מה שאני רוצה יששששש
אני יכול לישון עד מאוחר, ללכת לישון מאוחר, איזה כיפפפפפ, לשבת לשחק במחשב, לדבר עם החברים בוואטסאפ על סרטונים מדליקים, להעלות לטיקטוק סרטונים. מה שבבבבבבא לי!!
בעקרון והכי חשוב בחופש הזה… אני הולך לרבוץ, לאכול ולהיות במחשב נראה לי גם אעשה בינג' לאיזו סדרה או שתיים פצצות לגמרי.

קדימה דנה את יכולה, את מסוגלת, אל תוותרי
שומעת את הצעקות מסביב, את הכפיים את העידוד והאנרגיה של חברי לקבוצה
אותם חברים שיחד איתי בבריכה מושכים אותי להישגים, שאפרוץ קדימה ואצליח.

בואו נדבר על חלומות
לא כאלה שבאים אלינו בזמן השינה
חלומות נו…הלוואי ו… כאלה חלומות

גם לי יש חלומות, אומנם אני עדיין ילדה אבל יש לי די הרבה כמו לנסוע לחו"ל בקיץ עם אימא והאחיות שלי, להיפגש עם החברים שלי מה שאי אפשר לעשות עכשיו, ללמוד אגרוף מה עוד…?
יש לי גם חלומות שאני יודעת שלא יתגשמו כמו שאימא ואבא יחזרו להיות יחד או שלא נצטרך לעבור בית למקום חדש עם ילדים שאני לא מכירה.

"היי דנה לא היית אמורה לשחות עכשיו?"
"נראה לי…לא יודעת"
אליפות ישראל בשחייה אני יושבת עם חבריי לקבוצה ביציע מקשקשים וצוחקים עד שיגיע תורי לעלות לאדן הזינוק ולקפוץ למים ולהראות מה אני יודעת הכי טוב לעשות.

לפתע בטלפון נראתה התראה בצבע אדום עם המילים קוד שחור
הערתי את בן זוגי במילים "קדימה מהר עוד מעט זה מגיע אלינו חייבים להגיע לממ"ד ותוך כדי ריצה נזכרנו שהתינוק החדש שלפני כמה ימים נולד נמצא בחדר למעלה.
בזמן שחיכיתי ליד הממ"ד בן זוגי רץ והביא אותו מכורבל בשמיכה והנה אנחנו כבר בפתח של הממ"ד ו….

הורים יקרים 😎
מה קורה?
אנחנו מבינים שאנחנו מוציאים אתכם מהכלים וקשה לכם לבלות איתנו ימים שלמים ו…
מה איתנו? אתם חושבים שלנו זה פשוט וקל ❓
אז תדעו לכם שגם לנו לא פשוט בכלל שהשגרה שאנחנו מכירים נעלמה…
כן אתם ההורים חושבים שאנחנו מבסוטים מהמצב החדש שנוצר שאין לימודים, לא הולכים לביה"ס, ישנים עד מאוחר חיים טובים יש לנו.

"אני לא מבינה היא הייתה החברה הכי טובה שלי ועכשיו היא אפילו לא מסתכלת עליי, בקושי מדברת איתי, אני זו שעזרתי לה והכרתי לה מלא חברות זה כל כך כואב וממש מתסכל ועוד בנוסף היא אומרת לכל החברות האחרות לא להיות איתי בכלל. אני מרגישה שקופה כי אף אחד לא מסתכל עליי בכלל…
ההרגשה שלי היא של אובדן, כמו לאבד אדם קרוב ויקר. הלב פשוט נשבר. עצוב לי ורע לי כל כך.
המחשבות לא מפסיקות לרוץ איך? אבל למה פתאום?

"אורי, דנה, טל, מיכל, ליאת הביתה. קדימה לעלות מאוחר"
אלו הקולות שנשמעו אצלנו בשכונה כשהשעון הראה את השעה שבע בערב,
כאילו האימהות שלנו תיאמו את זה קודם בניהן.
וזה היה דווקא טוב כי אף אחד מאתנו הילדים לא היה צריך להעלות ראשון הביתה.

הורים יקרים שלי אני רוצה להגיד לכם תודה על העזרה והדאגה שלכם אליי. תודה שאתם דואגים לקורת גג מעל ראשי, לאוכל, חוגים, בית הספר וגם בילויים.
אני יודע שאתם עושים שמיניות באוויר כדי שאצליח ויהיה מאושר אך לפעמים זה פשוט מוריד לי את הרוח מהמפרשים, לא בגלל הרצון לעזור אלא בעיקר מהציפייה שלכם שאהיה בדיוק כמוכם כשאגדל או שאהיה דומה קצת יותר לאחותי או אחי שלומדים 5 יח' אנגלית ומוקפים במלא חברים.

בשלב כזה או אחר עלינו לקבל החלטה בנושא מסוים. לפעמים לגבי עבודה, ילדים, זוגיות ועוד…
כדי לקבל החלטה רובנו משקללים המון גורמים, הראש עובד שעות נוספות למה זה טוב, למה זה רע, אם זה ככה אז בטח, אם כולם הולכים ועוד…
אנחנו מחליטים.

די לואי מספיק, די, שקט!
אופפפפ שקט!
זאת בדרך כלל התגובה הראשונית כשמשהו מערער אותנו לא נעים לנו, כשהילדים שלנו עושים משהו שמפריע לנו,
לא נעים לנו או גם לילדים אחרים.

לכמה דק' הטלפון נשאר על דומם יצאנו החוצה למרחבים שליד הבית' צעדנו בשקט, הסתכלנו, בחנו את הסביבה שלנו
הכלבים כמובן הריחו כמעט כל דבר בדרך, האמת גם אני נתתי לעצמי להתרכז בריחות מסביב, ולא רק, הקשבתי לרעש של הכפכפים שלי בזמן ההליכה (איזה רעש מצחיק הן עושות), התבוננתי על הרגליים ועל כתמי השמש שבהן (קרם הגנה זה חשוב!), שמתי לב לדברים מסביב לעובדה שיש לשכנים טרמפולינה, ששכנים אחרים הורידו את הנורות הצבעוניות שהיו להן בחצר. שמתי לב לכלבים, לצורה שבה הם הולכים וגילתי שהכלבה שלי אוהבת ללכת באלכסון.

הספורט תורם רבות לבריאות שלנו הפיזית, הנפשית והמנטלית.
מבחינה פיזית הספורט מעניק לנו חיים ארוכים יותר. מערכת חיסונית, לב וריאות ומערכת השלד חזקים יותר דרך הספורט מבחינה מנטלית הספורט מעניק לנו את היכולת להיות ממוקדת, נחושה, להסתכל קדימה לעבר המטרה, לתרגל ולהתאמן גם אם לפעמים ללא התחשק לי לצאת לאימונים, לנהל את הזמן שלי, להתמודד עם לחץ ועם תסכולים.
מבחינה נפשית משחרר לנו אינדרופינים הגורמים להעלאה במצב הרוח והתמדה לאורך זמן במשימות.

אמת. ויתור. תסכול. פשרה.
שקט. כל מה שאני רוצה זה שקט.
לא רוצה לריב, להתווכח….שקט.
אני מוותרת רק תנו לי את השקט.
האם בוויתור אני מקבלת את השקט שאני מבקשת?