די לואי! מספיק!
די לואי מספיק, די, שקט! אופפפפ שקט! זאת בדרך כלל התגובה הראשונית כשמשהו מערער אותנו לא נעים לנו, כשהילדים שלנו עושים משהו שמפריע לנו, לא נעים לנו או גם לילדים אחרים.
לואי שהוא דרך אגב כלב (מתוך משפחה של 3 כלבים) נובח והמון בהתחלה התגובה הראשונית שלי הייתה לצעוק לו להפסיק לנבוח אך זה עשה בדיוק ההיפך – ככל שצעקתי יותר הוא המשיך לנבוח ויותר חזק.
למה זה דומה?
כשילדים מקניטים או מעצבנים ילדים אחרים.
כשהצד השני מגיב חזרה בצעקות על הצעקות, נוצר מעגל שמאוד קשה לשבור אותו, ואנו מחזקים את ההתנהגות הלא רצויה של הצעקות במקום להפסיק אותה.
שמתי לב רגע לפני שלואי נובח הגוף שלו נדרך, האוזניים מזדקרות והוא זז באי נוחות וכשאני מתקרבת אליו הוא נסוג בפחד. המשכתי לעקוב והבנתי שהוא למעשה מפחד. הוא נובח על אנשים זרים, רעשים שהוא לא מכיר, חושך וכלבים גדולים בעיקר.
הבנתי מה הרגש שמפעיל אותו ומהי המחשבה שהפעילה אותי והחלטתי לעשות שינוי בחשיבה.
מעכשיו כל פעם שהוא נובח (במקומות שהוא לא אמור לנבוח) אני מלטפת ומרגיעה אותו. נותנת לו להבין שאני כאן לידו, לפעמים אני גם מרימה אותו על הידיים שירגיש שהוא מוגן.
רגע אם אני אלטף, ארים על הידיים אז הוא יתרגל ולא יתמודד.
אז לא.
כרגע הוא לא יכול להתמודד, הוא מפחד ולכן יש לעודד אותו ולתמוך בו. להראות לו שהוא נמצא בסביבה מוגנת ולא נשקפת כל סכנה. לאט לאט עם הזמן מספר הפעמים שארים אותו יקטן, ממש בדומה לילדים. ככל שנפנה לילדים האלה בהבנה וחמלה לאט לאט נשבור את המעגל הזה.
נכון לא נעים בכלל שצועקים עלינו ומתייחסים אלינו בצורה לא יפה. למה הם עושים את זה? האם בהכרח כדי לעצבן אותי? זה שהם צועקים עליי ומתייחסים אליי לא יפה מה זה מפעיל אצלי אולי את הדימוי העצמי הנמוך שלי, שאני לא אסטרטיבי מספיק מול אחרים, לא חברותי כלפי אחרים ? יכול להיות וישנה סיבה אחרת שהם מתנהגים ככה – אולי הם מציקים כי הם רוצים לשחק איתי, אולי עבר עליהם משהו לא נעים והם מתוסכלים ובמקרה עברתי בסביבה, קשה להם בבית?
האם תגובה של צעקות תעזור? לא. להיפך. אך אם אנחנו נגיב בצורה נעימה הצד השני שימשיך לנסות לאט לאט יבין שרואים אותו ומי יודע אולי עם הזמן גם יהפכו לחברים טובים.
הרבה פעמים פעולה של מישהו אחר מעוררת אצלנו מחשבה שמוביל לרגש ואז לתגובה שבמרבית הפעמים אינה רצויה.
כמו עם לואי. לואי נובח המחשבה שעולה אופפפ איזה מעצבנות הנביחות שלו, הרגש שמגיע כעס והתגובה שבאה בעקבות הכעס…צעקות די! שקט!! לפעמים גם משיכה חזקה בחגורה כדי להפסיק את זה.
אך אם המחשבה בהתחלה הייתה "יכול להיות שמפחיד אותו משהו? אולי לא נעים לו לטייל כאן? " הרגש שהיה עולה הוא אחר לגמרי וגם התגובה שלנו.
מה שטוב וכיף שאפשר לשנות, אפשר ללמוד איך לעשות את הדברים אחרת.
כן, זה לא פשוט ודי מאתגר וכמו שאומרים הסבלנות משתלמת.
היום כשאני הולכת עם לואי לטייל וגם בבית, כמות הנביחות ירדה משמעותית
כי סה"כ הוא רצה ממני יחס וחיבוק אוהב כי הוא מפחד.
מה אפשר לעשות?
שילוב של כמה תהליכים יחד:
-תהליך האימון זה נקרא פרשנות ופרספקטיבה (נקודת מבט) ע"י לימוד של התבוננות בזוית אחרת על מקרים מסוימים באמצעות תרגילים שונים ומגוונים, ניתוח סיפורים ועוד…
-אימון קוגניטיבי התנהגותי – מהו הרגש שעולה לי כשאני חושב מחשבה מסוימת והיכן זה מרגיש לי בגוף
-תרגול מיינדפולנס.
-תרגול דרך תנועה ופעילויות ספורט מאפשרת התבוננות אחרת על פעולות או אפשרויות אחרות.