"איך לא ראיתי את זה קודם על הילדה שלי?"

האבחון מראה שלבת שלכם יש הפרעת קשב, ואת נזכרת בתקופה שלך כילדה במערכת החינוך ולא מבינה איך לא שמת לב, ואז גם מגיעה תחושת האשמה.

מגיע היום שבו את מקבלת שיחת טלפון מבית הספר על כך שהילדה מפריעה בשיעורים והיא מושעית בעקבות אירוע אלימות שהייתה חלק ממנו. כל מה שעובר לך בראש באותו הרגע, "איזו אימא גרועה אני"

בשלב מסוים מגיע האבחון שבו כתוב שחור על גבי לבן שלבת שלך יש הפרעת קשב, ואת נזכרת בתקופה שלך כילדה במערכת החינוך ולא מבינה איך לא ראית זה קודם? כל הסימנים היו שם. אם היית רואה את זה קודם היית יכולה "להציל" אותה ממצב כזה והאשמה, אוי האשמה שיש אצלך חוגגת.

"איך לא שמתי לב? הרי אני אימא שלה, הייתי אמורה לראות את זה.

אם הייתי עושה את הדברים אחרת אולי היא לא הייתה צריכה לעבור את כל מה שהיא עברה. את התסכולים, חוסר רצון ללכת לבית הספר, את הטלפונים מהמורה, את תחושת הכשלון.

איזו אימא אני?"

מהרגע שאנו הופכים להורים, יחד עם התינוק נולדת גם תחושת האשמה.

אבל כאימא בעצמי אני רוצה לפנות במאמר זה לאימהות שבנינו (ואם יש גברים שמזדהים עם הנאמר זה גם עבורכם).

מהרגע שאימא נולדת, נולדת איתה תחושת אשמה לא רק בגלל פסיכולוגים כמו פרויד ומלאני קליין שטענו שאימא היא אובייקט לסיפוק הצרכים של התינוק שלה וחרדות, קשיים ובעיות נוצרות מאי סיפוק הצרכים האלה בגיל מוקדם.  אלא גם בגלל הסביבה שלנו שבה אנו גדלות ומגדלות את הילדים שלנו. סביבה שמכתיבה לנו איך אנחנו אימהות אמורות להתנהג, להתלבש, להניק , לטפל בילדים מה נכון ולא נכון ומהי למעשה האימא המשולמת. מבחינתם ברגע שהפכת להיות אימא התפקיד העיקרי שלך זה לדאוג לילדים. לדאוג לעצמך? אם את מרשה לעצמך לרגע אחד לעשות משהו עבורך הקולות מסביב נשמעים חזק "השתגעת? את אימא! מה חשבת לעצמך?

איך לא נרגיש אשמות?

הפסיכואנליטי דונלד וינקוט טבע את המונח 'אימא טובה דיה', אימא שיודעת לספק את הצרכים הבסיסיים של התינוק אך היא מלמדת אותו שהוא לא תמיד יקבל את מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה. האימא היא לא רק אובייקט אלא אדם נפרד עם רצונות, אהבות ותחביבים משל עצמה.

אימא יקרה, אני מבינה את התסכול שלך, את הרצון שלך להיות שם עבורם. אל תשפטי את עצמך לחומרה דרך העיניים השיפוטיות של הסביבה, תהיי סלחנית כלפיך. הנה עכשיו את יודעת מהי הבעיה והנה את עוזרת ותומכת וזה מה שחשוב, מה שאת עושה כאן ועכשיו. אני יודעת שזה לא פשוט אבל תשחררי את העבר, תסלחי לעצמך ותעשי את הדברים ממקום של יכולות וכישרונות שיש לך ולא ממקום של אשמה, מה את יכולה לעשות כרגע ומהן הפעולות שעליך לעשות כדי לעזור לילדה שלך ואם את לא יודעת מה עליך לעשות, זה בסדר בשביל כך יש אנשי מקצוע שזה תפקידם לכוון, לייעץ ולעזור.

אימא יקרה עם כל הקושי תסנני את השיפוטיות ורעשי הרקע של הסביבה, תאמיני בעצמך ותביאי את מי שאת, לא כאימא אלא מי שאת כאדם. חוץ מזה מה עוד יכול לעזור?

חוץ מזה מה עוד יכול לעזור?

  1. הפרעת קשב אצל בנות היא לא פשוטה לזיהוי להבדיל מבנים, בנות הן מופנמות יותר, הן יודעות לסגל לעצמן טקטיקות שיעזרו בלימודים, הן לא מפריעות בשיעורים ולא רועשות ולכן אי אפשר לדעת אם את לא יודעת מהם הסימנים והסימפטומים של ההפרעה.
  2. מה שהיה היה, את יוצאת לדרך חדשה והמבט הוא קדימה. תחושות אשמה לא יעזרו לך להתקדם אלא המוטיבציה והנחישות שלך לקבל את העזרה עבורך ועבור הילדה שלך. זה הזמן לדבר עם הצוות החינוכי ולהכין יחד תוכנית ולקבל את ההתאמות (במידה ויש) הנדרשות.
  3. חשוב שתזכרי שאת לא לבד! יש עוד הרבה אימהות בדיוק כמוך, הניסיון שלהן יכול לעזור לך ואם את לא מכירה יש ברשת קבוצות תמיכה להפרעת קשב.
  4. ללמוד ולחקור את הנושא, לקבל הדרכה וייעוץ מאנשי מקצוע שזאת ההתמחות שלהם עבורך ועבור הילדה שלך. חשוב לבקש תעודות המעידות על התמחות בהפרעת קשב והמלצות לפני שמתחילים.
  1. תזכרי תמיד את אימא נפלאה ואת עושה תמיד את הכי טוב שלך!

לכל שאלה/עצה/התלבטות מוזמנת לפנות אליי

האימונים והטיפולים אצלי משלבים פעילות גופנית ומאפשרים חווית הצלחות.
 לפרטים נוספים השאירו פרטים בטופס צור קשר ואחזור בהקדם

מוזמנים לשתף:

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support
WhatsApp chat

צרו איתי קשר

השאירו פרטים ואחזור בהקדם