כן, זה נכון לגמרי. 

פעילות גופנית אכן מעלה את רמות הדופמין. אבל… 

האם זה הסיפור היחיד, בשביל זה לעשות ספורט? 

הרי התרופות שרוב הילדים מקבלים עובדות בדיוק על זה. הן עוזרות לרמות הדופמין להיות יותר מאוזנות, וזה משפר את הריכוז והשליטה העצמית.

או…
שהיינו פשוט יכולים לתת לילדים שוקולד (שגם מעלה דופמין) ולסיים עם זה. 

האמת היא, כשילד (וגם מבוגר) עם הפרעת קשב עושה פעילות גופנית, המוח שלו עובר “שדרוג” בכמה רבדים:

זרימת דם משופרת למוח המוח מקבל יותר חמצן ומזון, מה שעוזר לו לעבוד טוב יותר. 

חיזוק קשרים עצביים- התאים במוח ממש יוצרים חיבורים חדשים וחזקים יותר. 

כל מערכות התקשורת במוח, לא רק דופמין, אלא גם נוראדרנלין וחומרים נוספים (כמו BDNA) שאחראים על ריכוז, ערנות ומוטיבציה. 

שינויים בפעילות החשמלית של המוח מחקרים שמדדו את זה באמצעות מכשירים מיוחדים ראו שינויים אמיתיים באזורים שאחראים על קשב ושליטה עצמית. 

אבל!! 

וחשוב! 

התרגול של המוח עצמו.

חשבו על ספורט קבוצתי: הילד צריך לשים לב לכדור, לזכור את החוקים, להגיב מהר, לא לפגוע בשחקנים, לתכנן את הצעד הבא, ולעבוד עם הצוות. 

תנועה זה לא רק בריאות גופנית, וזו לא סתם תנועה, זה אימון לכל מה שקשה לילדים עם ADHD:

✓ שליטה עצמית -לחכות לתור, לא להגיב אימפולסיבית, לעקוב אחרי הוראות

✓ תכנון וארגון – להבין מה צריך לעשות, איך מתארגנים, איך זוכרים את הרצף. 

✓ ויסות רגשי – איך מתמודדים עם הפסד, איך שמחים בזכייה בלי להתפוצץ, איך ממשיכים גם כשקשה. 

✓ קשב ממושך – איך נשארים ממוקדים גם כשיש המון גירויים מסביב. 

זה כמו חדר כושר למוח.

אתם לא שולחים את הילד שלכם לחדר כושר רגיל רק כדי להעלות לו דופמין, אתם שולחים אותו כדי לחזק שרירים, לשפר סיבולת, לבנות כוח.

אותו דבר עם המוח. הפעילות הגופנית בונה ומחזקת את ה”שרירים” של המוח שאחראים על ריכוז, תכנון, ושליטה עצמית. 

וכמו בחדר כושר רגיל, זה לא קורה אחרי אימון אחד. זה תהליך שלוקח זמן, אבל השינויים הם אמיתיים ומתמשכים.

מה אתם רואים בפועל?

הורים מספרים שאחרי תקופה של ספורט קבוע, הם רואים:

פחות “מלחמות” על שיעורי בית

פחות התפרצויות רגשיות במהלך היום.

שינה טובה וקלה יותר.

יחסים טובים יותר עם אחים וחברים.

 יכולת טובה יותר לסיים משימות.

השורה התחתונה

אז לא, זה לא “רק” מעלה דופמין. 

זה מערכת שלמה שמשתרדגת! 

הזרמת דם, יצירת חיבורים חדשים במוח, חיזוק של מיומנויות חיים, ובניית “שרירי” תפקודים ניהוליים.

הדופמין? זה רק שחקן אחד בהרכב. 

הספורט נותן לילדים עם ADHD משהו הרבה יותר משמעותי. הזדמנות לאמן את המוח שלהם בצורה טבעית, מהנה, וארוכת טווח.

אז איפה מתחילים?

 תנו לילד לבחור משהו שהוא באמת נהנה ממנו

 חפשו פעילויות שגם מאתגרות את החשיבה – אומנויות לחימה, כדורסל, ריקוד

 התחילו בפעמיים-שלוש בשבוע, בקביעות

 תנו זמן – זה לא קסם, זה תהליך

וזכרו: כל תנועה עדיפה על אי-תנועה. אפילו 20 דקות של משחק בחצר זה אימון אמיתי למוח.

( Bustamante ועמיתיו, 2019 – מחקר מקיף על השפעות הפעילות הגופנית על ילדים עם ADHD)