ילדים ונוער עם הפרעת קשב זקוקים לרוטינות כדי לשגשג. רוטינות אינן רק “דברים שעושים כל יום”, הן מהוות מסגרת בטוחה המאפשרת מיקוד, הפחתת חרדה ופיתוח עצמאות.

כשמבינים שרוטינה היא למעשה מערכת תמיכה יומיומית, מתחילים לראות את כוחה האמיתי: היא מעניקה תחושת שליטה בעולם שלעיתים נראה כאוטי, במיוחד עבור מי שמתמודד עם הפרעת קשב.

התוצאות מדברות בעד עצמן: במחקר שעקב אחר 371 ילדים עם הפרעת קשב, נמצא קשר ישיר בין קיום רוטינות ביתיות קבועות לבין:

* ירידה משמעותית בבעיות התנהגות.
* שיפור בשיתוף הפעולה המשפחתי.
* חיזוק הקשרים החברתיים והמשפחתיים.

במחקר נוסף עם 300 משפחות נמצא שרוטינות לא רק השפיעו ישירות על התנהגות הילדים אלא גם עזרו להפחית את הנזק שלחץ הורי גורם להתנהגות הילד. המעניין במיוחד: רוטינות היו יעילות יותר מטכניקות הורות מסורתיות (כמו שיחות חיזוק או ענישות) בהפחתת בעיות התנהגות.

מחקר ישראלי מצא כי 37% מהשיפור בתפקוד ילדים עם הפרעת קשב מגיע מפיתוח מיומנויות ארגון, לא מהרוטינה עצמה.

אז מה זה אומר לך, כהורה?

להגיד “תעשה ככה וככה” זה כמו לזרוק ילד למים בלי ללמד אותו לשחות. במקום זה, שבו יחד ותכננו: “בוא נחליט איזה בגדים אתה צריך מחר, באיזה סדר תלבש אותם, ומה תעשה אם החולצה האהובה שלך בכביסה?”

כשאתם בונים רוטינה ביחד, אתם לא סתם קובעים לוח זמנים, אתם מעניקים לילד כלים להתמודדות עם החיים.

המחקרים מראים שהילדים השתפרו לא כי הם הפכו פחות היפראקטיביים, אלא כי הם למדו אסטרטגיות קונקרטיות איך: לתכנן רצף פעולות, לזכור מה הבא בתור, להתמודד עם הפרעות ולווסת תסכול כשמשהו לא מסתדר.

ארבעה סוגי רוטינות שמשנות חיים:

רוטינות לימודיות: המפתח להצלחה אקדמית.

במקום להיאבק בשיעורי בית מדי יום, דמיינו מצב שבו הילד יודע בדיוק:

* מתי הוא מתיישב לעבוד (באותה שעה, באותו מקום).
* איך הוא מארגן את המשימות (לפי סדר קושי עולה או יורד).
* מה קורה לאחר סיום המשימות (זמן פנאי מתוכנן כתגמול).

רוטינות כאלה מפחיתות את ה”רעש הקוגניטיבי” ומאפשרות לילד להתמקד בלמידה עצמה, במקום להתמודד עם שאלות של “מה לעשות עכשיו?”

2. רוטינות ביתיות: בונות עצמאות ואחריות

כשילד יודע שתפקידו לסדר את השולחן לפני ארוחת הערב, בכל יום, ללא יוצא מן הכלל הוא מפתח:
* תחושת מסוגלות (“אני יכול לעשות דברים בעצמי”).
* מודעות חברתית (“התרומה שלי חשובה למשפחה”).
* כישורי ארגון (רצף פעולות, תכנון זמן).

כל הצלחה קטנה בביצוע משימה ביתית בונה את הביטחון העצמי שכה חיוני לילדים עם הפרעת קשב.

3. רוטינות רגיעה: לאזן את הסערה הפנימית

רוטינת לילה טובה היא כמו גשר בטוח בין יום פעיל למנוחה:

* צחצוח שיניים באותו סדר קבוע.
*15  דקות קריאה שקטה.
* האזנה למוזיקה מרגיעה /מדיטציה/נשימה מודעת.
* כיבוי הדרגתי של האורות.

עבור ילדים שמתמודדים עם היפראקטיביות וקושי בוויסות, רוטינות אלו מספקות את האותות הגופניים והנפשיים הדרושים למעבר למצב רגוע.

4. רוטינות משמעת: יוצרות ביטחון ובהירות

כשהתגובות להתנהגויות שונות הן צפויות ועקביות, הילד לומד:
* מה מצופה ממנו.
* מהן ההשלכות של בחירותיו.
* שהעולם הוא מקום הגיוני שאפשר לנווט בו.
* רוטינות משמעת יעילות הן כאלה שמשלבות מבנה ברור עם חמימות וגמישות, ומתמקדות בלימוד ולא בעונש.

עקביות זו מפחיתה חרדה ומאפשרת לילד להתמקד בפיתוח כישורים במקום בניסיון להבין את “חוקי המשחק” המשתנים.

 מהלכה למעשה: איך מתחילים?

הנה שלושה צעדים פשוטים ליישום רוטינות אפקטיביות:

1. התחילו בקטן. בחרו תחום אחד שבו הילד מתקשה במיוחד והתמקדו בו.
2. תכננו ביחד. שתפו את הילד בבניית הרוטינה כדי להגביר מוטיבציה והיענות.
3. היו סבלניים. רוטינה חדשה דורשת לפחות 21 ימים להפוך להרגל.

הנקודה החשובה ביותר!
אין פתרון אחד שמתאים לכולם. הגישה לרוטינות חייבת להיות מותאמת אישית לפרופיל הייחודי של כל ילד.

זכרו: רוטינות הן כלי התפתחותי גמיש, עדכנו והתאימו אותן ככל שהילד גדל ומשתנה. 

רוטינות אינן רק עוד כלי טיפולי, הן דרך חיים שמעניקה לילדים עם הפרעת קשב את היציבות והביטחון שהם כה זקוקים להם.

בעולם שלעיתים קרובות נראה כאוטי ובלתי צפוי עבורם, רוטינות מספקות מפת דרכים ברורה שמאפשרת להם להתמקד במה שחשוב באמת: לגדול, ללמוד ולהצליח.

נקודות חשובות: 

• איכות הרוטינות חשובה יותר מקיומן – רוטינות משמעת נוקשות מדי עלולות דווקא להחמיר תסמינים.
• הגמישות היא המפתח – עבור מוח ADHD שמשתוקק לחדשנות, רוטינות נוקשות מדי יכולות להרגיש מגבילות ומשעממות.

*חשוב לציין כל המחקרים הראו קשרים אך לא הוכיחו שרוטינות גורמות לשיפור. דרושים מחקרי התערבות מבוקרים כדי להוכיח קשר סיבתי. המחקרים התמקדו במדגמים ספציפיים (קליניים, משפחות דו-הוריות) ויש צורך להרחיב לאוכלוסיות מגוונות יותר, ורוב המחקרים בדקו השפעות קצרות טווח. דרושים מעקבים של שנים כדי לראות האם היתרונות נשמרים.

בבילוגרפיה:

Harris, A. N., Stoppelbein, L., Greening, L., Becker, S. P., Luebbe, A., & Fite, P. (2014). Child routines and parental adjustment as correlates of internalizing and externalizing symptoms in children diagnosed with ADHD. Child Psychiatry & Human Development, 45(2), 243-253. https://doi.org/10.1007/s10578-013-0396-4

McRae, E., Stoppelbein, L., O’Kelley, S., Fite, P., & Smith, S. (2020). Comorbid internalizing and externalizing symptoms among children with ADHD: The influence of parental distress, parenting practices, and child routines. Child Psychiatry & Human Development, 51(5), 813-826. https://doi.org/10.1007/s10578-020-01019-z

Bar-Shalita, T., Vatine, J. J., Seltzer, Z., & Parush, S. (2023). Children with ADHD symptomatology: Does POET improve their daily routine management? International Journal of Environmental Research and Public Health, 20(12), 6097. https://doi.org/10.3390/ijerph20126097י