התגובה האינסטינקטיבית של הורים ומורים רבים היא לחשוב בכיוון של הפרעת קשב וריכוז (ADHD).
זוהי מחשבה מובנת, אך לפני שקובעים תור לאבחון קשב, כדאי לעצור לרגע ולהרחיב את זווית הראייה. המטרה של המאמר הזה היא לא להפחיד, אלא להציע נקודת מבט נוספת: לפעמים, מה שנראה כמו קושי בקשב, הוא למעשה ביטוי לאתגר חושי, כמו ירידה בשמיעה.

החשיבות של זיהוי מוקדם, כבר בגיל הגן, היא חשובה. גילאי 3-6 הם חלון הזדמנויות להתפתחות שפה ותקשורת. ילד שאינו שומע היטב בגיל זה, עלול לחוות פערים הולכים וגדלים לא רק ברכישת השפה, אלא גם בהתפתחות החברתית והרגשית. פערים אלו עלולים להיות מפורשים בטעות כהפרעת קשב או כבעיות התנהגות.

חוסר קשב וריכוז: ילד שמתאמץ לפענח כל מילה בכיתה רועשת משקיע אנרגיה קוגניטיבית אדירה רק בלנסות לשמוע. “עייפות ההקשבה” הזו מובילה בהכרח לחוסר קשב, מכיוון שפשוט לא נשארו לו “משאבים” קוגניטיביים ללמידה עצמה.

“התנהגות לא הולמת” או חוסר היענות: מחקרים מראים שילדים עם לקות שמיעה עשויים להפגין התנהגויות הנראות כהתנגדות או חוסר ציות. ילד שלא שומע את ההוראה (או שומע אותה באופן מעוות) לא יבצע אותה – לא כי הוא מתנגד, אלא כי הוא לא שמע.

פערים לימודיים וחברתיים: אפילו לקות שמיעה קלה עלולה לגרום לילד להחמיץ עד 50% ממה שנאמר בכיתה. פער כזה יתבטא במהירות בביצועים אקדמיים נמוכים ובקושי באינטראקציות חברתיות, מכיוון שהילד מפספס רמזים ושיחות.

באופן לא מפתיע, התסמינים של לקות שמיעה דומים כמעט לחלוטין לאלו של ADHD:

• קושי רב בהבנת דיבור בסביבה רועשת (כמו כיתה).
• קושי במעקב אחר הוראות מורכבות.

• בקשות תכופות לחזרה על דברים (למשל, “מה?”)

• הילד נראה כאילו הוא אינו מקשיב, למרות ששמיעתו תקינה.

בניגוד לילד עם ADHD שעשוי להיות מוסח בקלות בכל סביבה, ילד עם לקות שמיעה יתפקד לרוב היטב בסביבה שקטה של אחד על אחד, אך “יאבד” את הקשב לחלוטין ברגע שנוסף רעש רקע.

אבחון של הפרעת קשב הוא לרוב מבוסס על שאלונים ותצפיות, מה שהופך אותו לסובייקטיבי יחסית. לכן, חשוב לבצע אבחון מבדל – תהליך שבו בודקים ושוללים גורמים אחרים שיכולים להסביר את ההתנהגות.

לפני שאתם קובעים אבחון להפרעת קשב, מומלץ לבצע את הצעדים הבאים:

1. בדיקת שמיעה וראייה: זהו הצעד הראשון והבסיסי ביותר. פנו לקלינאי/ת תקשורת להערכת שמיעה מלאה (לא רק בדיקת סינון) ובדקו את הראייה אצל אופטומטריסט. ילד שלא רואה היטב את הלוח או לא שומע את המורה, לא יהיה קשוב.

2. שאלו במפורש על האפשרות של הפרעת עיבוד שמיעתי (APD). אבחון זה דורש סדרת בדיקות מיוחדות הבוחנות כיצד המוח מעבד צלילים.

3. שללו גורמים נוספים: חשוב לזכור שגם מצבים אחרים עלולים להתבטא כ”הפרעת קשב”. למשל:

   קשיים רגשיים: קשיים רגשיים וחרדה: ילד המתמודד עם חרדה חברתית עשוי להימנע מקשר עין, להיראות “בתוך עצמו” ולא להגיב לפניות, מה שקל לפרש כחוסר קשב. באופן דומה, ילד מופנם או ילד המתמודד עם דיכאון, עשוי להיראות “מרחף” ולא מרוכז.
   בעיות שינה: חוסר שינה כרוני או שינה לא איכותית פוגעים באופן דרמטי ביכולת הריכוז והוויסות.
   קשיי שפה (SLI): קושי בהבנה או בהבעת השפה יגרום לילד להתנתק משיח שהוא אינו מבין.

המטרה היא להעניק לילד את המענה המדויק ביותר עבורו. אבחון רחב הבוחן את כלל האפשרויות פותח את הדלת לטיפול הנכון